הפרעות התנהגות אצל ילדים ומתבגרים

בבואי להגדיר את נושא ההפרעות בהתנהגות ובהתנגדות, עלי לציין כי זוהי אחת מהאבחנות הקשות יותר לאבחון ולהגדרה.

נושא ההפרעות בהתנהגות נחקר רבות.

עוד בשנת 1967 תוארה אבחנה זו לראשונה אצל ילדים.

ישנם שתי תת קבוצות עיקריות המוגדרות באבחון ההפרעה:

הראשונה – הפרעת התנהגות בעלת מאפיינים של התבודדות

השנייה- הפרעת התנהגות בעלת מאפיינים של חברתיות.

כאשר תת תיחום נוסף הינו הפרעות לתא המשפחתי.

ישנם מספר סימפטומים התנהגותיים המאפיינים הפרעות בהתנהגות אצל ילדים ונוער.

הביטויים ההתנהגותיים הינם: התעללות באנשים או בבעלי חיים, שקרים, הצתות, ונדליזם, גניבות, בריחות ומרדנות.

כאשר אנו מדברים על בריחות אצל ילדים ומתבגרים, הכוונה לבריחות הן מבית הספר והן מהבית. יש לקחת בחשבון האם בריחתו של הילד הינה בריחה חברותית (יחד עם ילדים נוספים) או האם הילד בורח לבדו. באם הילד בורח לבדו הפרוגנוזה הינה טובה פחות.

כאשר אנחנו מתייחסים להתעללות באנשים ובחיות, אנו צריכים לבדוק האם ההתעללות מגיעה כאקט יוצא של התעללות אותה סופג הילד מהחברה ולכן הוא מבצע אותה כפועל יוצא.

או האם זהו ביטוי סדיסטי ללא קשר לנסיבות קודמות, דבר המעיב על הפרוגנוזה.

כאשר אנו מתייחסים לגניבות, אנו נבחין כי בדרך כלל הגניבות מתחילות מתוך הבית, דהיינו, מארנקם של ההורים ולכן ההורה בדרך כלל ישים לב לכך בהקדם.

המרדנות הינה אחד הביטויים של הפרעת ההתנהגות המהווה את הקושי העיקרי של הסביבה עם הילד.

בדרך כלל דיווחים רבים יגיעו מהמסגרות (בי"ס, חוגים וכו'..) וגם בתוך הבית, מרדנות בהורים.