חוק חינוך מיוחד נחקק לראשונה ב 1988

הגדרות (תיקון: תש"ס)
(א) בחוק זה -
"חינוך מיוחד" - הוראה, לימוד וטיפול שיטתיים הניתנים לפי חוק זה לילד בעל צרכים מיוחדים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק וטיפולים בתחומי מקצועות נוספים שייקבעו ולרבות שירותים נלווים, הכל לפי צרכיו של הילד בעל הצרכים המיוחדים;
"ילד בעל צרכים מיוחדים" - אדם בגיל שלוש עד עשרים ואחת שמחמת התפתחות לקויה של כשרו הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי מוגבלת יכלתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לחינוך מיוחד;
"מוסד חינוך מוכר" - כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט - 1949.
"מוסד לחינוך מיוחד" - מוסד חינוך מוכר שניתן בו חינוך מיוחד, לרבות כתה במוסד חינוך מוכר שבה ניתן חינוך מיוחד;
"שירותים נלווים" - שירותי הסעה וארוחות, עזרים מסייעים, שירותים רפואיים, פארארפואיים, פסיכולוגיים וסוציאליים, וכל שירות אחר שהשר קבע בצו, בהתייעצות עם שר הבריאות או עם שר העבודה והרווחה, לפי הענין;
"ארגון ציבורי" - ארגון ארצי של מתנדבים העוסק בטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים מסוג מסויים או בקידום ענינם, שהשר הכיר בו בצו;
"השר" - שר החינוך והתרבות.
(ב) מונחים אחרים תהא להם המשמעות שיש להם בחוק לימוד חובה, התש"ט - 1949 ובחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג - 1953, אלא אם כן ניתן להם פירוש אחר בחוק זה.